כלכלת בחירות 🎖 או: איך מלמדים ילדימות לבחור?

כששומעים שיש לי גן ילדים דמוקרטי, תמיד שואלים אותי- מה, ילדים יודעים לבחור? 

ילדימות, כמו מבוגרים, צריכים שילמדו אותם איך לבחור. אז איך מלמדים ילדים לנהל את כלכלת הבחירות שלהם? 

—-———-

החיים שלנו מורכבים מסל של החלטות ובחירות. בכל רגע, בכל גיל, אנחנו מתבקשים לבחור. 

החל מבחירת כוס הקפה שלנו, דרך האם לשים קודם את החלב או קודם את הקורנפלס, ועד למסלול הלימודים שמעניין אותנו  ובחירת בן זוג לחיים. 

בדרך כלל, לכל בחירה, גם המדויקת ביותר יש השלכה מסויימת, מחיר, שיתכן ותצטרף לבחירה. 

לפני כל בחירה, אנחנו צריכים לנהל עם עצמנו שיח, מה אני מקבלת, מה אני עלולה להפסיד והאם ה״עסקה״ הזו מתאימה ומשתלמת לי. 

אני קוראת לזה- כלכלת בחירות. 

גם ילדי וילדות הגן מנהלים בחייהם כלכלת בחירות. אחרי שהטמענו כלים רגשיים מפותחים להתמודד עם בחירות, ולהכרות עצמית עמוקה שתאפשר לדייק בבחירות, אנחנו עוברים לחלק של ניהול הבחירות. 

•איך מתנהגת כלכלת בחירות?•

מכירים את זה שהילד/ה לא רוצים לאכול איתכם עכשיו? איך תגיבו? בדרך כלל ננסה לשכנע אותם להגיע לארוחה או לחלופין ״נאיים״ שאם לא יגיעו לא יהיה אוכל. 

הדרך בה אנחנו (בילדי הטבע הדמוקרטי) מתנהלים בסיטואציה כמו זו היא תיווך של כלכלת הבחירה. אנחנו מקיימים שיח: בחרת שלא לאכול איתנו עכשיו. אם לא תצטרפי אלינו עכשיו, תדעי שמאוחר יותר כל החברים כבר יסיימו לאכול וישחקו בחצר, ויתכן ותשאירי לאכול לבד. זכותה של הילדה הזו לבחור בכל דרך, אלא שלא תמיד ברגע האמת הילדימות מבינים מה ה״גרורה״ של ההחלטה. ברגע בו מגיע שלב ה״מחיר״ של הבחירה (בחרתי לאכול מאוחר יותר ועכשיו כל החברים כבר משחקים) הילדים עלולים להתקל בסיטואציה שלא לקחו אותה בחשבון. 

אנחנו מזהים בגן שככל שמשקפים לילדימות מה יכול לקרות בהמשך לכל בחירה, הם מצליחים לנהל את הבחירות שלהם בדרך מדויקת יותר. הרבה פעמים הילדימות בכלל לא לקחו בחשבון את הדבר הבא שיקרה, וכשמשקפים להם, פתאום הבחירות משתנות. 

גם אם הילדה הזו בחרה שלא להצטרף לארוחה, כשתגיע לאכול לבדה, היא תגיע לסיטואציה הזו מוחזקת רגשית. היא ידעה מראש שזה יהיה המצב, והאכזבה או ההפתעה נחסכה ממנה. היא בחרה בה. 

•בחירות של זהות•

מעבר לבחירות הקלאסיות- לבחור מה ללבוש, במה לשחק, הילדימות נחשפים לבחירות עמוקות יותר משפיעות במידה רבה על הזהות שלהם, עכשיו ובבגרות. 

למשל, אני יכולה לבחור, האם אני רוצה לבכות כי חבר לא נתן לי את המשחק שרציתי, או שאני בוחרת לבכות ואז להרגע ולפעול כדי להשיג את המשחק הזה.

במילים אחרות, אני בוחרת איך אני מגיבה לסיטואציה- אני מגיבה בעלבון ו״נכנעת״ או שאני נעלבת, ואז בוחרת לנסות לפעול ולמצוא לעצמי פתרון? 

אנחנו מקיימים עם הילדימות שיחות על בחירת דרכי הפעולה שלהם, ומה הם משיגים ממנה (וכמובן שמותר לבחור גם סתם רק לבכות! אבל חשוב שהבחירה תהיה מודעת). 

אנחנו שואלים- נכון שזה מעליב שלקחו לך את המשחק, אפשר להישאר כאן ולהמשיך לבכות, ואפשר להירגע יחד ולגשת לחבר ולנסות להצטרף שוב, בדרך אחרת. 

אנחנו מנסים בכל סיטואציה, לעצור, ולעזור לילדימות להבין את כלכלת הבחירות. 

כל בחירה לגיטימית, אבל מתקיימת מחשבה, ובכך אנחנו הופכים את התוצאות/ השלכות של כל בחירה לידועים ומנוהלים מראש. 

אני מאמינה כי אנחנו נולדים גמישים, יש באפשרותנו לבחור חלק גדול מהאישיות שלנו- אילו אנשים נרצה להיות בעולם? מגיבים או מובילים? פאסיביים או אקטיביים? שולטים בחיינו או שמישהו אחר שולט בהם? כשאנחנו מעודדים את הילדימות להבין ולשלוט בבחירות שלהם, אנחנו מייצרים להם לבחור מי הם רוצים להיות, ומזכירים להם שזהות היא דבר גמיש והיא רק בידיים שלהם. 

———-

ילדימות הם יצור תבוני, ואינטואיטיבי. כל כך הרבה פעמים בחייהם אנחנו בוחרים בשבילם, כי אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה מתאים להם. אנחנו נותנים פרשנות מבוגרת, משל עצמנו, לסיטואציה ובכך מונעים מהילדים שליטה על חייהם. הילדה הזו שתבחר לא לאכול עם חברים, אולי במידה מסוימת רוצה לאכול לבדה. אולי האכילה לבד, לא מאיימת עליה, ולא מרגישה לה בבדידות, או דחייה. 

מנגד, אם בחרה בכך, ובכל זאת הגיעה לשולחן והבינה שכיף לה יותר לאכול עם חברים, הרי שבפעם הבאה כשתתקל בצומת ההחלטה הזו, היא תגיע אליה עם הבנה עמוקה יותר של כלכלת הבחירה הזו, היא תצליח לשאול את עצמה בראש- מה אני מעדיפה? מה חשוב לי יותר? להמשיך לשחק עכשיו ולאכול לבד אחר כך? או להפסיק את המשחק אבל להנות בארוחה עם חברים? 

זכותם של הילדימות לבחור. 

ההתערבות שלנו, במידה רבה, פוגעת בזכות שלהם להחליט מה באמת מתאים להם. בבחירה שלנו עבורם אנחנו בעצם מעבירים להם את המסר- אנחנו לא מספיק סומכים עליכם, אנחנו יודעים מה מתאים לכם. 

בפעם הבאה שילד/ה מסרבים לעשות משהו, עצרו לרגע ושקפו להם- במה בחרו עכשיו? ומה יכול להיות שיקרה אחר כך ? תנו להם את הזכות לעבד את המידע בעצמם, ולקחת סיכונים. סמכו עליהם שהם מסוגלים להתמודד עם כל בחירה ועם כל תוצאה. סמכו על הלמדנות שבהם, ובעיקר- תנו להם את הזכות לשלוט בחייהם בדיוק כפי שאנחנו המבוגרים דורשים אותה לעצמנו.